Join the new world

השלט הענק שהתנוסס מעל הטירה העתיקה, משך את עיני המטיילים הרבים. 'כאן אומרים אמת' היה כתוב בשלט מרשים שהתנוסס מעל שער הכניסה. הייתה זו טירה מבודדת שהתנוססה בראשו של אחד מההרים הגבוהים שבהרי הגהט. בית ספר פעיל היה בטירה שהונהג על ידי הנזיר הזקן מוקהיטו, שמעו של בית הספר הגיע אף למחוזות המרוחקים. בניגוד למקומות לימוד אחרים, כאן לא היה קושי להתקבל ללימודים, אצל הנזיר הזקן כל תלמיד זכה ליחס מיוחד. אך לא רבים הצליחו להישאר במחיצתו לאורך זמן, עקב דרישתו העקבית והבלתי מתפשרת – לא לשקר. כל תלמיד שנתפס בשקר, נאלץ לארוז את מטלטליו ולעזוב את המקום בהקדם. ידוע היה, כי אצל מוקהיטו אין אפילו סיכוי קלוש לשנות את רוע הגזרה, הוא נותר בעקביותו נאמן להחלטתו להרחיק מעליו את אלו שאינם מסוגלים לומר את האמת.

שנים רבות חלפו, מאות תלמידים הספיקו ללמוד ולעזוב את טירתו של המורה, מבין תלמידיו הרבים של מוקהיטו, התבלט ארתור כמיוחד שבתלמידים. ארתור הגיע לטירת האמת כבר לפני שנים רבות, הוא אף התמיד בלימודיו, והפך לאחת הדמויות המרכזיות בטירה. במשך השנים החל להדריך את התלמידים החדשים, והפך לאיש סודו של הנזיר הזקן. כולם ידעו שארתור כמו מורו מנהיג הקבוצה, צמוד לאמת בקנאות עיקשת ומעולם לא נתפס בשקר, רבים מהתלמידים שקינאו במעמדו ניסו אותו כדי לראות האם הוא צמוד לאמת, אך הוא עמד בניסיונות בכבוד ולא הוציא דבר שקר מפיו. ארתור התחבב בעיקר כאשר בשעות הלילה המאוחרות היו מתכנסים כל התלמידים סביב מדורה, וארתור היה מנגן מנגינות נוגות ומרטיטות בחליל אל תוך הלילה. רובם ככולם אהבו את ארתור כמעט כמו שאהבו את הנזיר הזקן, אך דבר אחד בהתנהגותו של ארתור נותר כתעלומה שאיש לא מצא לה פתרון. בתוך חדרו הפרטי של ארתור היה ארון שהיה נעול במספר מנעולים, איש לא ידע מה ארתור מאכסן שם, ואף אחד מהסובבים לא הצליח לראות את הארון פתוח מעולם.

ארתור שמר בקנאות על סודו, כאשר היה נשאל על הארון שבחדרו הוא היה מתחמק מתשובה ועובר לנושא אחר. התלמידים ששאלו אותו על כך, הפסיקו מלשאול אותו כאשר הבינו שאין סיכוי לקבל ממנו תשובה. תלמידים רבים ניסו את כוחם בניחוש מהו הסוד האפל שארתור מחזיק בארונו הפרטי, שלל רעיונות ודמיונות הועלו על ידי הסובבים בניסיון להבין מדוע ארתור מסתיר את סודו משאר הנוכחים.

אחד התלמידים, נער בשם רואינדי טען כי ראה באחד הימים את ארתור שותה מתוך כד ישן שיקוי פלאי, שהפך אותו לאדם בעל כוחות מיסטיים מופלאים. לטענתו, שתיית השיקוי הפכה את ארתור לאדם רוחני יותר ועזרה לו להיפגש עם מלאכים בחשכת הלילה. טענתו השקרית של רואינדי הגיעה חיש מהר למורה הזקן, המורה הזקן קרא לו אל חדרו והודיע לו שמכיוון שנתפס באמירת שקר עליו לעזוב את המקום בהקדם.

בשונה משאר התלמידים שאף לא ניסו להתווכח, החל רואינדי להצטדק ולהסביר לנזיר הזקן שלמרות שטענתו היא שקרית אין הסבר לכך מדוע ארתור שומר על הארון מכל משמר, ניכר היה שמוקהיטו הזקן לא ידע על מה הוא מדבר. ורואינדי סיפר לו על הארון המוזר עליו שומר ארתור בקנאות, ועל כך שאיש אינו יודע מהו הסוד הנעול בארון המסתורי.

לראשונה בחייו הלך הנזיר הזקן לחדרו של ארתור, שהופתע לראות את מוקהיטו מגיע לחדרו. הנזיר סגר את הדלת וביקש מכל הנוכחים לצאת, כדי שלא יוכלו לשמוע את שיחתם. לאחר שהסביר לארתור את מטרת בואו, ביקש ממנו בקול מצווה לפתוח את הארון ולהראות את תכולתו. ארתור כרע על ברכיו, התחנן, וביקש ממוקהיטו שיפטור אותו מלפתוח את הארון מכיוון שמדובר בסוד שאינו יכול לחשוף, אך הנזיר החליט לשים קץ לשמועות והתעקש כי על ארתור לגלות את תכולת הארון.

ארתור פתח את הארון באיטיות מנעול אחר מנעול, כאשר סיים את טקס פתיחת המנעולים ופתח את הדלתות לרווחה, הופתע הנזיר הזקן. בתוך הארון ניצבו חבילות גדולות של שטרות כסף, ניכר היה שמדובר בסכום גבוה, בראש הערימה ניצב אלכסונית – חליל עץ מגולף. מוקהיטו ביקש הסבר למחזה המוזר שנגלה לפניו, וארתור סמוק פנים ומבויש הסביר: 'הכלל המפורסם ביותר בקבוצתנו, הוא שמי שנתפס בשקר, עליו לעזוב את המקום' אמר, בעוד מוקהיטו מהנהן בראשו בחוסר הבנה. 'ידעתי, כי מעולם לא יצליחו לתפוס אותי בשקר. מכיוון שאני שקרן מעולה, וכמעט שאין סיכוי שאתפס אי פעם...' כחכח בגרונו לאות מבוכה. הוא עצר לרגע, השפיל את עיניו והמשיך: 'כיון שבליבי פנימה, בסופו של דבר אני מתחרט על מעשיי הרעים. לכן החלטתי שבכל פעם שאשקר, אגלף חליל מעץ ואנגן בו ניגון מרטיט לאות צער, ולאחר מכן אאחסן אותו כאן בארון הנעול'.

מוקהיטו התבונן שוב ושוב בארון הפתוח, ארתור היה מהגדולים שבתלמידיו. בכל השנים הללו הוא שיקר רק פעם אחת, כך לפחות ניתן להבין מהחליל המיותם. הוא התלבט בינו לבין עצמו, האם למחול לו על השקר בניגוד להנהגתו הבלתי מתפשרת בנושא. הוא שקע במחשבות ושתק שתיקה ארוכה, לאחר מכן שאל: 'אמור לי תלמידי היקר, הכסף הרב שנמצא כאן בארון. מהיכן הוא?!'
ארתור הסמיק בשנית, הוא החוויר חליפות והשיב בגמגום: 'כסף זה, מורי היקר... הינו מהחלילים שמכרתי במשך כל השנים...'
***
לפעמים נדמה לנו כי הצלחנו לעשות הרבה כסף והצלחות מהשקרים ששיקרנו, אבל המציאות מוכיחה שיבוא יום והכול ילך לאבדון. שלמה המלך אמר בחכמתו: 'עושה עושר ולא במשפט, בחצי ימיו יעזבנו...' מי שמשתמש בשקר ובמרמה כדי להרוויח את הצלחתו, יכול בסופו של דבר לאבד את כל רכושו ולהפסיד את כל חייו.