Join the new world

אני רוצה לפתוח את מדור הסיפורים ביספרו של זמר שסגר את העונה החמישית של ככוב נולד .
מאוד נהנהתי לקרוא את הסיפור , הוא אומנם ארוך (הבאים היהו קצרים) אבל שווה לקרוא
תהנה!

בועז מעודה בן 26 ממושב אליקים שבצפון, נולד למשפחה תימנית מסורתית פשוטה, כבן זקונים במשפחה בת חמש נפשות. כבר כילד, אהב הוא לשיר והיה מחובר למוזיקה בקשר בל יינתק. בגיל 17, בזמן שלמד בתיכון חילוני, העסיקו אותו שאלות כבדות משקל: 'מה אני עושה בעולם הזה?' 'מה המטרה שלי?'. בשלב כלשהו, הוא זעק לה´ יתברך מקירות לבו, בבקשה שיגלה לו מה הוא רוצה ממנו? ומהי האמת בחיים האלה? באותו הלילה, חלם מעודה חלום שטלטל אותו, במהלכו ביקשו ממנו להתחיל להניח תפילין ולשמור שבת, ובישרו לו שבעוד כשנתיים הוא יזכה לפרסום גדול, ויעשה חיל גדול כזמר.

מאז הקפיד מעודה במסירות נפש לשמור שבת ולהניח תפילין, על אף שלא מעט פעמים הוא מצא את עצמו בסיטואציות הזויות של הקרבות שנאלץ להקריב למען המטרה הזאת. כך למשל, כשתוכנית הגמר של 'כוכב נולד' התקיימה סמוך למוצאי השבת - החליט מחוסר ברירה, לישון ולעשות את השבת בתוך האולפנים עצמם, עם פלטה, חלות, וכל מה שמסביב, מתוך החשש שאם ישהה בשבת בבית, יצטרך הוא לחלל שבת כדי להגיע לגמר בזמן.

באותה תקופה, בהיותו בגיל צעיר, אחיו הגדול התחזק: "ראיתי את אחי הגדול, שהתחזק מאוד וזכה להתחתן עם בחורה ממש צדיקה ומיוחדת, החתונה הקדושה שלהם והאהבה האמיתית שביניהם נורא נגעה בי. ידעתי שכאשר אהיה בשלב הזה - ככה בדיוק אני רוצה שגם החתונה שלי תיראה".

כשכוכב נולד

לפני כחמש וחצי שנים, בשנת 2007, כשהיה בן 20 וחצי, בעודו חייל בצבא, זכה מעודה במקום הראשון בתחרות 'כוכב נולד'. שנה לאחר מכן, הוא נבחר לייצג את ישראל בתחרות האירוויזיון, וזכה במקום התשיעי המכובד עם השיר ´כאילו כאן´. או אז החלו חייו להשתנות מקצה לקצה: מבחור פשוט שגר במושב ואהב לשיר, הפך מעודה לאחד הזמרים המצליחים בארץ. "מועדונים, המון המון כסף וברנז´ה - אלה היו החיים שלי. רדפתי מאוד אחרי הכבוד, כולם עשו לי כבוד. היה לי הכל. החיים שלך פשוט הופכים לסרט: מסעדות, כסף, טיסות לחו"ל, בילויים. היה לי רכב ספורט, היה לי כיף, אז למה שאני אצעק לה'? הרגשתי שאני בגג העולם. לא היה משהו שרציתי לעשות ולא עשיתי. במקביל, המשכתי להניח תפילין ולשמור שבת".

חיי הזוהר בהם חי מעודה הביאו אותו לתחושות קשות ביותר. "אחרי כוכב נולד הייתי בטירוף. במשך שנתיים שלוש הייתי מופיע כמעט שלוש פעמים ביום: חתונות, בר מצוות, הופעות. איבדתי את עצמי, ילד בן 22 שיכול לקנות הכל ואין לו מגבלות. אנשים היו מזהים אותי בכל מקום, מצפצפים לי ברמזור מהרכב, וכל זאת אחרי שאתה עושה הכל כדי שלא יזהו אותך. ואז התחילו הפוביות והפחדים. יש לי הרבה חברים שנזקקו לטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי צמוד אחרי התוכנית. אנשים שהגיעו למצבים קשים מאוד עם עצמם בתוך המקום השקרי הזה. באירוויזיון, שהיה אחד מרגעי השיא בקריירה שלי - כשאתה מוקף מאבטחים ומעריצים ואהדה מכל כיוון, וכל תחנות התקשורת בעולם רוצות לראיין אותך, והתמונה שלך מתנוססת בכל מקום - היו הרבה רגעים שהרגשתי שאם הייתי לוקח מקום ראשון, לא יודע אם הייתי שומר על שפיות".

"הרגשתי ריק מתוכן"

"יום אחד אמרתי לה' בדמעות: 'נתת לי הכל, ולא נתת לי כלום!', הרגשתי ריק מתוכן. מצאתי את עצמי סולד מדברים ש´מוציאים לאנשים את העיניים´, שהיו לי למכביר, ומתגעגע לפשטות. כבר לא עניין אותי כסף. טעמתי טעם טוטאלי שלא טוב לי. פתאום תקפו אותי שוב השאלות הראשונות ששאלתי את עצמי כבר בגיל 17, ואחרי שראיתי איך החלום שחלמתי מתקיים אחד לאחד, קיבלתי הכרה שיש מי ששומע ומקשיב. התפללתי מקירות לבי, ואז ה´ עזר לי ופתח לי. לאט לאט הכל הסתדר. ה´ היה צריך 'להוריד אותי מהעץ' שחייתי עליו, כדי להראות לי שהכל עפר ואפר. יש לך מכונית ספורט, יש לך כסף, אתה טס לחו"ל כל שני וחמישי, אבל בעצם - כל זה שקר אחד גדול, אבק, אוסף של חפצים. כשאתה לא בדרך התורה, אתה מרגיש טעם אבנים וחצץ. בלי תורה החיים הם גיהנום".

מעודה מתאר שלא מיד הוא בחר בחיבור ליהדות, היה לו תהליך חיפוש לא קטן. אחרי תהליך של חקירה, לימוד ועבודה פנימית, הוא החל לקיים אט אט גם מצוות מעשיות. כך למשל, המצווה הראשונה שקיבל על עצמו הייתה ציצית. "כיפה עוד לא שמתי, התביישתי בהתחלה, מה עוד שזו כבר ממש אמירה מסוימת לאנשים סביבי, ועוד לא הייתי שלם עם זה מספיק מבפנים". בהמשך חזר בועז לעיר ילדותו, ונעלם כמעט כליל למשך כשנתיים מהתודעה הציבורית, כמהלך מכוון, כדי להשקיע את עצמו בתהליך התשובה שעבר. היום הוא מתגורר בדירה לבד, לא רחוק מבית הוריו. את הדירה הזאת הפך הוא במרוצת הזמן למעין 'כולל', אליו מגיעים מדי ערב כדי ללמוד תורה.

מאז חזר מעודה בתשובה, הוא מתפלל כל בוקר, מדבר עם ה' בהרים, ומרביץ גמרא שלוש שעות כל יום. על העולם הקודם שלו הוא חושב שזה עונש, מחלת נפש אמיתית. "היום אני נמצא במקום אחר לגמרי, מרגיש כאילו נולדתי מחדש, כאילו אני חוזר לעצמי, חוזר לתמימות ולאמון האמיתי שלי בבני אדם, שאבד לי אי שם בדרך. הנשמה סופגת קדושה, אתה רואה את העולם בצורה שונה. זה מדהים. כיף, כל כך כיף. אנשים טובים, חברים אמיתיים, אהבת חינם, אמת. זה מקל על החיים. אתה הופך לאדם שלם יותר, שליו יותר, שמח יותר, רגוע. זה ניקיון לנשמה. להפסיק לנדוד ולהתלכלך, להקים את הבית הפרטי שלי עם זאת שנבראה בשבילי. אני לומד תורה, מתמלא ממנה ומתנקה מכל מה שמילא אותי לפני כן". כיום פניו לאלבום חדש עם כמה שירים במסר דתי, עם טיפה נגיעות ים תיכוניות. "משהו שיהיה יותר ערכי".