צה"ל או שמשון - מבט של זקן.

Day 1,831, 11:10 Published in Israel Israel by Octavius Julius

אהלן רבותיי, יצאתי חמשוש אז מצאתי זמן לכתוב מאמר שרציתי לכתוב כבר מספר חודשים.

דבר ראשון שארצה לגעת בו הוא פוטנציאל הגדילה של ישראל.

כבר מספר חודשים(אם לא שנים~) יש מאמצים אסטרונומיים מצד כל ממשלה להגדיל משמעותית את אוכלוסיית המדינה. איכשהוא מאמץ זה תמיד נידון לכישלון(גם אני חטאתי בזה, גידול של 300-400 שחקנים במהלך ארבע קדנציות כנשיא & סגן נשיא במימדים מקומיים זה נחמד, במימד בינלאומי שואף ללא יותר מיום טוב בהרשמות למשחק). איפה אנחנו טועים? אין לי מושג, מאמין שזה קשור לנתח האוכלוסיה שאנחנו פונים אליו או בכלל מסוגלים לפנות אליו. מצב זה יוצר שתי קבוצות בחברה האי-ישראלית.

הוותיקים:
מתחלקים לשתיים - שלוש קבוצות.
- "החיילים".
- "הכלכלנים".
- "המשעממים".

במדינות נורמטיביות בעלות אוכלוסיה בוגרת יותר הייתה נוצרת עוד קבוצה, "קוני הזהב". בכל מקרה הנקודה שאני רוצה לגעת בה בנושא היא בעיה אחת, הגדילה האיטית.

דילול המשאבים & מזומנים & קוני הזהב בישראל יוצר מצב בו במידה ואתה לא משתייך לקבוצת "הכלכלנים" מלאי הזהב שלך מדלדל ביציבות לעומת גידול מהיר ורגעי ביכולת שלך כחייל במשחק, ובמידה ואתה שייך לאותה קבוצה מלאי הזהב שלך תופח לעומת גידול איטי וממושך ביכולת שלך כחייל. אין פלא שרוב הותיקים אם כך בוחרים להשתייך לפלג זה. הבעיה שזה יוצר? היכולות של החייל הישראלי הממוצע נשחקות מול היכולות של החייל הזר הממוצע.

שחקנים בולטים: משה, אלישע, נריה וכו'.
יחידות: שמשון, אפאקספי אריות יהודה ושאר ירקות.

הקבוצה השניה שאליה אני רוצה להתייחס היא "החיילים". חיים מיום ליום, מבליטצ על באטל הירו לניסיון נואש להילחם במרד כלשהוא. בלי קשר לקבוצה, רוב השחקנים בד"כ אשר בוחרים בדרך זו הם גם שחקנים אשר מעורבים יותר ברמה הבינלאומית במשחק. רובם קונים זהב פעם בחודש חודשיים במידה מועטה לפי היכולת שלהם כדי לקיים את עצמם.

שחקנים בולטים: מיאו, ריקולס, יובי ועוד כמה יצורים כאלה ואחרים.
יחידות: סיירת מטכ"ל.

עד כה די יבש ודי חסר פואנטה, חוץ מנתון אחד. ההתפלגות ליחידות שאני באמת ובתמים מאמין שמתרחשת יום יום כבר שנים. אני לא אגע בהעדפות האישיות שלי לגבי צורת המשחק שעל שחקנים חדשים לקחת אבל לכולם ברור ששמשון זוכה בנתח משמעותי יותר מאוכלוסיית השחקנים החדשים יותר (ובימינו, בצדק לפי דעתי).

מהרגע שדרכתי במשחק לקחתי חלק ביחידות מהסוג של סיירת. יחידות קטנות יותר, פעילות יותר בדרך כלל, ניידות יותר וגם משפיעות יותר בשדה הקרב. אז ברור לי כשמש שלא לכולם מתאים או בכלל יש זמן לסגנון משחק כזה, אבל אם נרד לשורש העניין נגלה את הסיבה לחוסר אחדות במדינה מאז ועד ימינו אנו. האידיאולוגיה הזאת והשתי צורות משחק השונות בצורה מהותית פנתה לשני קהלי יעד שונים, שבראש כל אחד עמדו מספר מנהיגים לאורך השנים, חלקם טובים יותר חלקם טובים פחות.

הפואנטה? אותו הפילוג יפסק רק בעוד מספר חודשים אם לשתי המנהיגים הנוכחיים יהיה את האומץ לקחת צעד וליצור משהו טיפ טיפה אחר. גוף שמצליח לאחד את שתי האידיאולוגיות תחתיו, קראו לו צה"ל או צבא אפאקספי או כל שם אחר. על גוף זה להכיל שלוש יחידות:
- טירונים
- חי"ר
- צנחנים

אל תתייחסו לשמות, הם פחות קריטיים לעניין. באותן שלושת היחידות צריכים להיות מפקדי משנה פעילים שיצליחו לשלב בין כל הגישות, ולהפסיק את הפילוג שנוצר מהיום הראשון של שחקן במשחק כשהוא בוחר יחידה.

על הנייר קל, בפועל נראה אתכם.