סיכום הטרור של החודשים האחרונים

Day 4,936, 02:12 • Published in Israel Israel • by Kion369

לפני מבצע שומר החומות המפורסם, קדמו תקריות רבות ברשת הטיקטוק במהלך החודשים האחרונים, בהן בחורים ערבים הבהילו יהודים, בעיקר חרדים. האירועים הללו התרחשו עוד במהלך התקופה בה חיינו בסגרים בגלל הקורונה. בתחילה התקיפות הללו נועדו בעיקר להבהיל, והדגש לא היה על אלימות, אך לאחר שהתחלנו לחזור לשגרה, גם התקיפות האלימות התחילו לחזור ובגדול.
תופעת הטרור הערבי הטיקטוק קיימת עוד משלהי שנת 2019, אך במהלך חודש הרמדאן השנה התופעה התחזקה מאוד.
במהלך הרמדאן, התופעה הזו התחזקה מאוד, והתרחשו ארבע תקיפות במהלך חודש אפריל בתאריכים 15, 19 ו25 לחודש ההוא, ובמהלכן הותקפו יהודים ישראלים על ידי ערבים, ותועדו בטיקטוק. פירוט התקיפות אינו חשוב, וכל מה שרלוונטי הוא שהתקיפות התרחשו במהלך הרמדאן, בידי ערבים.
כל אחת ואחת מן התקיפות הללו היתה, מן הסתם על רקע לאומני וגזעני בהחלט.
התוקפים הביעו שנאה מוחלטת, ורשע אמיתי בהחלט. מי שמתנהג ככה לא יכול להיות אדם טוב בשום צורה. איו ספק שלפחות חלק מהטרוריסטים יודעים עמוק בפנים שהם אנשים רעים, ושאין להם מקום בגן עדן.
מהומות הרמדאן בירושלים התעצמו ב6 לחודש, לאחר שלא הושגה הסכמה על בעלות של דירות בשכונת שייח' ג'ראח שבמזרח ירושלים. בעקבות המהומות, הדיון נדחה. אבל זה לא הספיק ללאומנים, שהחליטו לירות זיקוק לעבר הר הבית, ועץ הוצת שם, ובמהרה התפתחה שריפה באיזור. באותו הזמן היה מצעד הדגלים של יום ירושלים.
חמאס החליטו לאיים על ישראל "לחדול מן התוקפנות בשייח ג'ראח, אחרת נשלם ביוקר". בסופו של דבר, חמאס שיגר רקטות לעבר יישובי עוטף עזה וירושלים, והמצעד הופסק. ישראל הגיבה במהירות והפציצה כמה יעדים בעזה. חמאס החליט להמשיך. מהר מאוד המצב הסלים, וחמאס החל לירות רקטות רבות יותר לעבר הארץ, בכמויות של מאות טילים בכל יום, וישראל יצאה למבצע תקיפה בעזה. במהלך הזמן הזה, החלו מהומות בכמה מוקדים ברחבי הארץ, במיוחד בערים מעורבות. ביפו, חיפה, עכו, לוד ועוד כמה ערים החלו פרעות של ערבים נגד יהודים, ואפילו בנגב הבדואים הצטרפו לחגיגה.
אלפי רקטות נורות במהלך ימי המבצע, ומספר אזרחים נהרגו כתוצאה מן הירי, ונגרמו נזקים למבנים. לאחר התסיסה הרבה מצד הערבים, החלו גם יהודים לתקוף ערבים כנקמה על האלימות הרבה, והפילוג בארץ הועמק והותסס בידי גורמי ימין רדיקליים יהודים, בהם איתמר בן גביר, בן ציון גופשטיין וכד'.
הישגי חמאס היו אדירים בהשוואה לכל מה שראינו עד היום:
חמאס הגיע ליכולת שיגור של מאות רקטות בכל יום, ושיגורים אוטומטיים, ואזרחים רבים עברו לילות לבנים ללא שינה. כמו כן, חמאס הצליח לייצר הסתה מוצלחת בערים המעורבות, וגרם למהומות בלוד.
הישגי ישראל היו קשוחים גם הם:
מאות בכירים בחמאס חוסלו, למעלה מחמשת אלפים פצועים בעזה, השמדת בתים רבים של בכירים רבים בחמאס ובג'יהאד האסלאמי ובנייני מטה, אגפים ומפקדות שלהם. כמו כן, גם מנהרות תקיפה ומנהרות תת קרקעיות (המטרו כולו), הושמדו. מאגרי רקטות ופצמ"רים, בתי מלאכה לרקטות, מזל"טים ואף צוללות נפץ בלתי מאוישות.

למרות שישראל נהגה בקשיחות רבה וכיסחה לחמאס את הצורה, הארגון לא הוכרע, ועדיין עומד על הרגליים. הארגון חטף מכות קשות וכואבות, אבל לא מכות שלא יוכל להתאושש מהן. הארגון יחדש את כוחו במוקדם או במאוחר, ויחזיר לעצמו את כוחו, ויתקוף שוב כשיהיה חזק יותר. אפשר לומר שחמאס הוא כמו הסאיינים בדרגון בול: ככל שהם נלחמים יותר, כך הם מתחזקים יותר. זה רק עניין של זמן עד שהארגון הקטן והעלוב הזה יוכל להוות סכנה אמיתית למדינה שלנו, ויוכל להלחם בנו בקרב חזיתי ובמלחמה כוללת. אם נמשיך להיות שאננים כלפיהם וכלפי ההסתה, ונמשיך לנהוג במדיניות רופסת וסלחנית שכזו, ישראל תעמוד בסכנה גרועה יותר ממלחמת העצמאות.