Join the new world

In the last few weeks, the relations between eCyprus and eIsrael have rapidly deteriorated from a close friendship to a continuous war over national pride. The last two weeks saw continuous fighting in Cypriot and Israeli territories, hurting both countries and distracting them from more important matters, nationally, regionally and globally. Therefore, I would seem that the best solution would be to stop this meaningless conflict and instead cooperate.

Just a few months ago, eCyprus and eIsrael were on great terms, fighting for each other, helping, making a stand for one another internationally. But then a war started. We can currently divide this conflict into two specific wars: the first one, in which Israel conquered and then gave back Cyprus, and another, ongoing one, in which both Israel and Cyprus are working against each other, sabotaging each one's progression and fighting against it. This situation is highly unfavorable. eIsrael and eCyprus are both minor players in the region, a field dominated by larger countries such as Turkey and Greece. Neither Israel nor Cyprus can stand up to the stronger nations around the Medditerranean. When they stood together, backing each other up, their combined influence was greater; now, fighting, both lose what little power they have, not being able to focus their armies on more important conflicts and to establish themselves as regional powers.

The solution should come in two phases. First, the two countries should decide on peace terms. Overall, there are 4 territories occupied by Israel and Cyprus: Sinai, Tabuk, Ha'il and Al Riyadh. These territories are a major point of disagreement between the two countries: Israel believes it should have the Saudi territories, while Cyprus thinks they belong to it. In order to solve this problem, the four territories should be divided equally between eCyprus and eIsrael. The two optimal divisions would be Sinai and Ha'il for Cyprus and Tabuk and Al Riyadh for Israel, or Sinai and Tabuk for Cyprus and Ha'il and Al Riyadh for Israel. Once the two countries reach an agreement on the fair division of the territories, neither shall attack the other without receiving permission beforehand or support resistance wars in its occupied territories.

Then we start cooperating. An alliance should be established between Israel and Cyprus. If resistance wars start in Cyprus-occupied territories, Cypriot and Israeli soldiers should fight alike to end them; if they start in Israel-occupied territories, the same should happen. Through the establishment of deep military integration in both nations, they can establish a powerful military force that can rival that of stronger Medditerranean countries. Together, Israel and Cyprus can rise to a position of regional influence, and potentially even conquer regions elsewhere. Together we can conquer and establish ourselves as equals to the more powerful nations, as rivals to them, and divide territories equally between us, creating a true Israeli-Cypriot power.

To close this article, I'd like to ask the presidents of eIsrael and eCyprus, ArikAharon and Andrei Lebowski, to do all they can to bridge the rift between us and unite the two weaker nations under one great alliance.



בשבועות האחרונים, היחסים בין קפריסין וישראל התדרדרו במהירות מידידות קרובה למלחמה מתמשכת על גאווה לאומית. השבועיים האחרונים כללו גם לחימה מתמשכת בשטחים קפריסאיים וישראליים, פוגעת בשתי המדינות ומסיחה אותן מעניינים חשובים יותר, ברמה הלאומית, האזורית והעולמית. לפיכך, נראה שהפתרון הטוב ביותר יהיה לעצור את הסכסוך חסר הטעם הזה ובמקום זאת לשתף פעולה.

רק לפני כמה היו קפריסין וישראל ביחסים נהדרים, נלחמות אחת למען השנייה, עוזרות, עומדות על זכויות בעלת בריתן בזירה הבינלאומית. אבל אז פרצה מלחמה. כרגע אפשר לחלק את הסכסוך הזה לשתי מלחמות ספציפיות: הראשונה, בה ישראל כבשה ואז החזירה את קפריסין, ואחרת, מתמשכת, בה גם ישראל וגם קפריסין פועלות אחת נגד השנייה, מחבלות בהתקדמות השנייה ונלחמות נגדה. המצב הזה בכלל לא טוב. ישראל וקפריסין הן שתיהן שחקנים קטנים באזור, זירה הנשלטת על ידי מדינות גדולות יותר כגון טורקיה ויוון. לא ישראל ולא קפריסין יכולות לעמוד מול המדינות החזקות יותר מסביב לים התיכון. כשהן עמדו ביחד, תומכות אחת בשנייה, ההשפעה המשותפת שלהן גדלה; עכשיו, כשהן נלחמות, שתיהן מאבדות את הכוח המועט שיש להן, בלי יכולת לרכז את צבאותיהן על סכסוכים חשובים יותר ולבסס את עצמן כמעצמות אזוריות.

הפתרון צריך להגיע בשני שלבים. ראשית, שתי המדינות צריכות להחליט על תנאי שלום. בסך הכול, ישנן 4 טריטוריות כבושות בידי ישראל וקפריסין: סיני, טאבוק, חאיל ואל-ריאד. השטחים האלה הם נקודת מחלוקת משמעותית בין שתי המדינות: ישראל מאמינה שהטריטוריות הסעודיות צריכות להיות שלה, בעוד שקפריסין חושבת שהן שייכות לה. כדי לפתור את הבעיה הזאת, ארבעת השטחים צריכים להתחלק שווה בשווה בין קפריסין וישראל. שתי החלוקות האופטימליות יהיו סיני וחאיל לקפריסין וטאבוק ואל-ריאד לישראל, או סיני וטאבוק לקפריסין וחאיל ואל-ריאד לישראל. כאשר שתי המדינות יגיעו להסכמה על החלוקה ההוגנת של הטריטוריות, אף אחת מהן לא תתקוף את האחרת מבלי לקבל אישור מראש או תתמוך במרידות בשטחים הכבושים שלה.

אז אנחנו מתחילים לשתף פעולה. יש להקים ברתי בין ישראל וקפריסין. אם מרידות פורצות בשטחים הכבושים של קפריסין, חיילים קפריסאים וישראלים צריכים להילחם זה לצד זה כדי לסיים אותן; אם הן פורצות בשטחים הכבושים של ישראל, אותו הדבר צריך לקרות. דרך יצירת אינטגרציה צבאית עמוקה בשתי המדינות, הן יכולות להקים כוח צבאי עוצמתי בעל היכולת להוות יריב שקול לזה של מדינות חזקות יותר בים התיכון. ביחד, ישראל וקפריסין יכולות לעלות לעמדה של השפעה אזורית, ואולי אף לכבוש אזורים במקומות אחרים. ביחד אנחנו יכולים לכבוש ולבסס את עצמנו כשווים לאומות חזקות יותר, כיריבים שקולים להן, ולחלק את השטחים שווה בשווה בינינו, תוך כדי יצירת כוח ישראלי-קפריסאי אמיתי.

כדי לסגור את המאמר הזה, אני רוצה להפציר בנשיאי ישראל וקפריסין, ArikAharon ו-Andrei Lebowski, לעשות כל שביכולתם כדי לגשר על הקרע בינינו ולאחד את שתי המדינות החלשות יותר תחת ברית דגולה אחת.