קול קורא

Day 3,849, 14:34 • Published in Israel Israel • by Tsahi K
קול קורא

שששש....אתם שומעים? תקשיבו טוב. ועכשיו, שומעים? תנמיכו רגע את שלמה ארצי ותקשיבו. עכשיו שומעים. כן, עכשיו בוודאות שומעים.
נשמע מוכר הקול הזה. משהו מהעבר הלא רחוק.
דומה לקול שהייתם שומעים בסיוטים שלכם לפני לא הרבה שנים.

אבל הקול ההוא נדם.
חיסלתם אותו. הוא כבר לא כאן.
אז מה זה הרעש הזה? בהתחלה חשבתם שאתם רק מדמיינים, שזה רק פוסט טראומה, שזה הד רחוק מהעבר.

אבל הקול עוד כאן. והוא הולך ומתחזק. יכול להיות....לא.
לא יכול להיות שזה הם, אתם קובעים בפסקנות.
זה לא הם. הרי במו עיניכם ראיתם את האולם ההוא נחרב, ואת הקבוצה יורדת עד לארצית. ולסיפורים על דבר שנקרא "ליגה ב" ועלילות הבלהה על מה שגדל שם אתם הרי לא מאמינים. אבל הקול...הקול מסרב להבין את הסבריכם המלומדים, וממשיך להתחזק...ממשיך להתקרב...ואיתו גם החשש...אולי בכל זאת..? לא! לא, לא, לא! זה לא הם!
אתם כבר עצבניים.

זה לא יכולים להיות הם. הם כבר היו מתים פעם אחת, לא יכול להיות שהם שוב חזרו.
הם קבורים ליד הקרציות מר"ג. את הקרציות מירושלים נשלח אליהם בקרוב.
בית הקברות של מפא"י. חה חה. אתם צוחקים בעצבנות, מנסים לשכנע את עצמכם שהכל בסדר. אין אויב בשער. המצרים רק עושים תרגול. אין עם פלסטינאי.

הכל בסדר. הכל בסדר. הקול בסדר...הקול...הוא כבר הופך לבלתי נסבל. כבר אין לטעות בו. זה קולה של מי שהייתה חמש פעמים אלופת המדינה. קולה של זו שהניפה את גביע המדינה ארבע פעמים.

אתם שולפים בפחד את מוסף הספורט מתחת לכלכליסט ולדה מארקר, ושם זה מופיע בכותרות בצבע דם. הם לא מתים. רחוק מזה.

ופתאום אתם מרגישים סחרחורת...דייויד בלאט בטלוויזיה. הוא מנסה להרגיע.
אתם בקושי שומעים אותו בתוך הרעש העצום. הוא מנסה להסביר שהם אחרים, שהם השתנו, שהם כבר לא כמו פעם. ואתם יודעים שהוא טועה. הם לא השתנו.

הם לעולם לא ישתנו. אם כבר אז רק לרעה. הם כועסים יותר. הם רעים יותר.
אף אחד לא נהיה נחמד אחרי שמנסים להרוג אותו.
הקול...הוא מחריש אוזניים...אתם כבר מזהים אותו. אלו הלמות הקרב של הצבא האדום. הם כבר פה.

אתם ניגשים לחלון דירתכם במגדלי אקירוב, ושם זה נשקף לנגד עיניכם.
הם כבר כאן. הם חזרו. מתחת להריסות אוסישקין קמו גדודים גדודים, המציפים את הערים. הם כאן בהמונים. הם כאן באלפים. אלפי אדומים. אלפי גדודים של לוחמים אדומים. אלפי גדודים של לוחמים אדומים צועדים ליד אליהו!

שמון, אל תתאבד עדיין. חכה רק עוד קצת. אנחנו באים. חזרנו.