Join the new world

הערב הוא ערב יום הזיכרון. לפני שעתיים עמדנו בצפירה, וצפינו בטקסים בטלוויזיה, ומחר נעמוד בטקס ובצפירה השנייה, נשמע סיפורים, ונתאבל על אלפי החיילים שנפלו בקרבות ישראל עד כה. וביום כזה, אני מוצא שגם במשחק קשה לי להילחם.

המאמר הזה הוא המאמר הראשון שלי שנכתב רק בעברית. הוא נכתב מתוך הזדהות עם החללים ועם הפציפיזם. וכשאני מעמיק בתחום, אני מבין שאפשר ליישם אותו גם במשחק. למה את כל הסכסוכים בינינו בעולם החדש אנחנו פותרים דרך מלחמות? למה אנחנו לא פונים לדיפלומטיה? מעבירים שטחים, משלמים כסף, מחלקים את העולם בצורה שתיתן הכי הרבה בונוסים לכולם?

במקום זה אנחנו נלחמים. יש כאלה שיגידו שמהות המשחק היא להילחם, ובמשחק כמו זה, לחימה היא דבר טוב, שמחזק אותך. אבל אני חושב שלא. הרבה מהמלחמות פה מסתכמות, בסופו של דבר, בתבוסה מוחצת של צד אחד, לאחר ששני הצדדים בזבזו זמן והשקעה על מאמץ חסר תועלת. יש כאלה שיגידו שזה מה שעושים במשחק, שבלי זה אין שום דבר אחר. אבל המציאות היא שהעולם החדש לא שונה בהרבה מהעולם הישן.

תחשבו על זה רגע. תסתכלו, למשל, על המלחמה עם קפריסין בסיני שהייתה לפני חודש. אני לא בא לבקר פה אף-אחד, ואין לי ספק שעשינו את המיטב. אבל תחשבו מה היה קורה אם היינו מצליחים ליישב את זה בדיפלומטיה. אם ישראל וקפריסין היו מחלקות את סעודיה לשניים, בצורה שתיתן הכי הרבה בונוסים לשתיהן יחדיו, ותחזק את שתיהן מול המעצמות. זה מה שהצעתי אז, כי זו הייתה הדרך הטובה ביותר. וזה עדיין מה שאני מאמין בו. ולא רק במקרה של קפריסין, אלא גם בעשרות קונפליקטים אחרים, המשתרעים על פני כל כולו של העולם החדש.

אז זה הכול. זה יום הזיכרון לחללי צה"ל, וכולנו מתאבלים וזוכרים את הנופלים בקרבות. וכאשר אנחנו חושבים כמה המלחמה חסרת טעם בעולם האמיתי, אנחנו יכולים לפנות כמה שניות גם לשקילת חוסר המשמעות שלה בעולם החדש, בו בחירה בשלום על פני מלחמה תאפשר לנו לפתח את הקהילות שלנו במגוון תחומים, ואף להפעיל לחץ, שעשוי לשנות את כל פני המשחק לטובה, כמו שכולנו מבקשים.