מזל טוב קמה בישראל מפלגה קומוניסטית

Day 2,006, 05:03 • Published in Israel Israel • by liransin
בשעה טובה קמה בישראל יחידה פוליטית חדשה בשם "המפלגה האנרכו קומוניסטית". במאמר הזה אני אסקור בקצרה את אחת האידיאולוגיות החשוכות שהקים המין האנושי על עצמו.

התנועה הקומוניסטית יסודה במניפסטו הקומוניסטי של מרקס ואנגלס מ-1848 אשר גיבשה את יסודותיה הרעיוניים לבניית הכלכלה ולהבנתה בקפיטל מ-1867. יסודותיה הרעיונים הם חיסול הרכוש הפרטי והלאמתו לטובת החברה כולה , כלומר כל רכוש האדם, בגדיו, נעליו ביתו ותכולת ביתו שייכים ל"עם". החברה במתכונת הקומוניסטית הינה חברה חסרת היררכיה חברה שיוויונית אשר צוברת את ההון בעצמה ולא על ידי האזרחים האינדיבידואלים.

מדוע מדובר בשיטה רצחנית?

הלאמה היא מכבסת מילים לגנבת רכוש של אזרחים על ידי המדינה. לרוב היא נעשית בשם מטרה נעלה - טובת הכלל, בטחון המדינה וכו' - אך היא גניבה לכל דבר. מה קורה אם אדם בתוך המערכת הקומוניסטית איננו מעוניין בהלאמת רכושו? דוגמא מופלאה לדבר התרחשה בכל הפיכה קומוניסטית שהייתה בהיסטוריה האנושית.

באוקראינה סירבו החקלאים האוקראינים להעניק את אדמתם לממשל הקומוניסטי ובשל כך הוצאו להורג יותר מ-5 מיליון איש. ההפיכה הרוסית גבתה קורבנות בשיעורים זהים כולם תחת שרביטו של לאון טרוצקי. מאו, פול פוט ומשפחת קים מצטרפים לרשימה זו גם כן.
הטיעון המודרני - קומוניזם איננו רצחני
קומוניסטים מודרנים שמזדעזעים נוכח הפשעים של האידיאולוגיה שלהם עצמם מנסים להסביר לכולנו שבידיהם דרך אחרת. דרך שבה ניתן לשדוד את הציבור מבלי לנהל מסע רצח כדי לחלקו מחדש. נסו לדמיין את האנשים בעלי העסקים הקטנים שהשקיעו את כל מרצם בבניית עסק נאלצים לוותר עליו לטובת המנגנון הממשלתי. את בעל הדירות שקנו או ירשו את הנכס שלהם נאלצים לפנות אותם כדי לשכן את תושבי המדינה בצורה שיוויונית. איזו דרך נעימה ניתן לסלול כדי שהם יעשו זאת בצורה חופשית וללא אלימות?

מדוע שיוויון היא האיוולת הגדולה ביותר?

סיפור קצר על כמה המרדף לשיוויון איננו שיווינו

סוף כיתה יב' תיכון בתל אביב. חבר שלי ברק היה התלמיד המשקיע ביותר בכיתה, הקשיב בכל השיעורים עשה שיעורי בית סיכם כל הרצאה עד לפרט האחרון. הציונים שלו היו הגבוהים ביותר בכיתה והוא סלל את המסלול הישיר לאוניברסיטה בהשקעה גבוהה. מהצד השני של הכיתה חי תלמיד בשם נ' , הנגטיב המוחלט של ברק ממקודם. בסוף השנה שבוע לפני הבגרות בספרות ניגשה המחנכת אל ברק שהיה בדיוק ביציאה מהתיכון יחד איתי וביקשה ממנו את המחברת בספרות. היא רצתה של-נ' אשר לא סיכם דבר מתחילת השנה ובאופן כללי כמעט ולא הגיע לשיעורים, יהיה סיכום מסודר שאיתו יוכל ללמוד. ברק נכנע לבקשתה והעניק לה את המחברת בתסכול גדול.
האם ראוי שתלמיד שלא השקיע מאום בעתידו לקבל ציון שמתקרב לאדם שכן השקיע? האם חברה מכוונת שיוויון יכולה לתמרץ עבודה קשה?

אלה רק חלק מהשאלות שלקומוניזם יש פתרון שגוי ומעוות בשם ערכיו הנעלים.