Join the new world

Tue, 5 May 2015 = 16th of Iyyar, 5775
ט״ז בְּאִיָּר תשע״ה
Parashat Behar
31st day of the Omer

General Overview: This week's reading, Behar, speaks about the Sabbatical and Jubilee years, laws regulating commerce and the redemption of slaves.

First Aliyah: G‑d commands Moses regarding the Sh'mitah (Sabbatical) and Jubilee years. Every seventh year is a Sabbatical year, when it is forbidden to work the land (in the Land of Israel). After seven sets of seven years a Jubilee year is proclaimed by a blast of the shofar (ram's horn) on that year's Yom Kippur. During Jubilee years all the laws of the Sabbatical year apply, and, in addition to the Sabbatical laws, all slaves are set free and all lands revert to their original owners.

Second Aliyah: We are commanded to conduct business ethically. Since, as aforementioned, all land reverts to their original owners during the Jubilee year, the amount of years remaining until the next Jubilee year must be taken into account whenever a real-estate sale is conducted, and the price set accordingly. The end of this section enjoins us not to verbally harass or intentionally mislead our fellows.

Third Aliyah: This section addresses an obvious concern: "What will we eat in the seventh year if we do not sow our gather our grain?!" G‑d reassures us that He will bless the sixth year's harvest, and it will produce enough to provide for three years -- until the crop of the eighth year is ready to eat! The Torah then gives the rationale for the prohibition against selling land for perpetuity (instead, land can only be "leased" until the Jubilee year) -- "Because the Land belongs to Me; you are strangers and residents with Me."

Fourth Aliyah: A person who sells real-estate has the option of "redeeming" the land from the purchaser -- provided that two years have passed from the date of purchase. The total price for which the land was sold is divided by the amount of years from the time of purchase until the next Jubilee year (when the land would anyhow return to the owner) in order to determine the price per year, and the original owner refunds the buyer however much money he had paid for the remaining years. A relative of the seller may also redeem the land on behalf of his family member.

Fifth Aliyah: All the laws mentioned above apply to fields and homes in un-walled cities. Homes in walled cities, on the other hand, may be redeemed for their full value for up to one year after the sale. If not redeemed within the year, they become the permanent property of the buyer, and they are not released by the Jubilee. Another exception to these rules is the property allotted to the Levites. The homes and fields in the forty-eight Levite cities are always redeemable -- from the moment of purchase until the Jubilee year, when in any event they revert to their owners. We are then commanded to assist our brethren by coming to their aid before they become financially ruined and dependent on the help of others. We are also forbidden to charge interest on a loan to a fellow Jew.

Sixth Aliyah: We are commanded to treat Jewish slaves respectfully, never subjecting them to demeaning labor.

Seventh Aliyah: The Torah prescribes the redemption process for a Jew sold into slavery to a non-Jewish master. The same formula described above (Fourth Aliyah) is employed. Either the slave himself or one of his relatives refunds the master the amount of money that corresponds to the years remaining until the Jubilee -- when the slave will go free even if he had not been "redeemed." The section concludes with a brief mention of the prohibition against idolatry, and the requirement that we observe the Shabbat and revere the Holy Sanctuary.






שמיטה (כה,א-ז)

לאחר שש שנות עבודת אדמה, יש לקדש את השנה השביעית ולהניח לעבודת הארץ. גידולי הקרקע בשנה זו הינם הפקר ומותרים לכל. מצוות השמיטה נוהגת רק בארץ ישראל.

יובל (כה, ח-יח)

לאחר שבע שמיטות - ארבעים ותשע שנים, מגיעה שנת החמישים - שנת היובל. גם בשנה זאת נוהגים דיני שמיטה. בשנה זו יוצאים כל העבדים העבריים לחרות ושבים איש אל משפחתו. גם האחוזות והקרקעות שנמכרו מאיש לאיש, חוזרות לבעליהן. את שנת היובל יש לקדש בתקיעת שופר, ביום הכיפורים של שנת החמישים. בגלל השופר, הנקרא גם יובל, נקבע שם השנה לשנת יובל.

כיוון שתוקפה של עסקת הנדל"ן אמור להסתיים על-פי דין התורה בשנת היובל, יש להזהיר את הקונה כי עליו לשקלל נכון את המחיר ולקחת בחשבון את מספר השנים שנותרו עד היובל, אז תחזור הקרקע לבעליה הראשון. כך לא יחטאו המוכר או הקונה בהונאה.

מה נאכל בשנה השביעית...? (כה, יט-כב)

התורה מעלה שאלה רטורית: "וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית, הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו"?! והפסוק משיב: "וציוויתי את ברכתי לכם בשנה השישית, ועשות את התבואה לשלוש שנים" (השנה השישית, השביעית, וחלק מן השמינית, עד שתנבוט התבואה החדשה).

חזרת נכסי הנדל"ן לבעליהם (כה, כג-כח)

התורה גם מסבירה את סיבת חזרת הקרקעות לבעלים הראשונים, על-פי החלוקה שנחלקה ארץ ישראללשבטים ולמשפחות: "כי לי הארץ, כי גרים ותושבים אתם עמדי".

גאולת קרקעות (כה, כט-לד)

כחלק מרצון ה' שנכסי הנדל"ן ימצאו את דרכם חזרה לבעלים הראשונים, יורשי הנחלה בחלוקת הארץ, התורה מציבה 'תחנות יציאה' בעסקאות נדל"ן השונות. המוכר בית בעיר מוקמת חומה, יכול לגאול אותו - לרכוש חזרה מהמוכר, עד תום שנה מהמכירה. אך אם לא גאל עד תום שנה, המכירה היא לצמיתות ואינה חוזרת אף ביובל.

בית הנמצא בעיר שאינה מוקפת חומה, יכול להיגאל בכל עת, ואף אם אינו נגאל, חוזר חינם לבעלים בשנת היובל. דין זה מתייחס אף לערי הלווים.

איסור ריבית (כה, לה-לח)

התורה אוסרת לקחת ריבית על הלוואה. ה' מזהיר מפני ניצול חולשת הלווה הזקוק לכסף, ואומר כי גם אם יילחץ הלווה ויתרצה לשלם ריבית - הוא, הקב"ה, אוסר זאת.

עבד עברי ועבד כנעני (לה, לט-מו)

יהודי שמפאת מצבו הכלכלי נאלץ למכור עצמו לעבד, יקבל בבית הקונה, האדון היהודי, מעמד מיוחד. אסור להעבידו בעבודות בזויות ככל עבד. עבודתו תהיה כעבודת פועל שכיר. לאחר שש שנים הוא ישתחרר, ואם הגיעה שנת היובל לפני מלאת שש שנים לעבודתו, יצא לחופשי חינם. אין לרדות בעבד זה, וצריך לזכור כי בני ישראלהם עבדי ה' ולא עבדים לעבדים.

עבד גוי, קנוי בקניין הגוף ועבדותו מלאה ועולמית. הוא אינו יוצא לחירות, ועובר כנכס בירושה.

עברי הנמכר לגוי (כה, מז-נה)

יהודי שמצבו הכלכלי קשה ומוכר עצמו לגוי, תושב הארץ, יוצא אף הוא בשנת היובל. אולם, על חבריו מישראלמוטלת החובה להזדרז ולגאול אותו בכסף לפני שנת החמישים. צריך גם לעמוד על כך שהגוי לא ירדה ביהודי, וכמו שהתורה מנמקת: " כי לי בני ישראלעבדים, עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים..."

איסור עבודה זרה, שמירת השבת והמקדש (כו, א-ב)

בסיום הפרשה מחזקת התורה שלושה ציווים עליהם כבר למדנו: איסור עבודה זרה על סוגיה השונים, חיוב שמירת השבת וקדושת המקדש.

(בפרשת בהר 57 פסוקים)

- See more at: http://www.chabad.org.il/ParashotArticles/Item.asp?ArticleID=171&CategoryID=41#sthash.Y8IhuxJW.dpuf